top of page

מחליף זמן (2024)
תערוכת שנה ד', גלריה בטי ומקס רטנר, ירושלים

העבודה נוצרה בתקופה בה ליוויתי את סבתי במחלקה סיעודית לאחר הידרדרות קיצונית במצבה. המחלקה הייתה ממוקמת בקומה תת קרקעית והיו תלויים בה טפטים של טבע: עצים, מדשאות ופרחים. אחד הטפטים שנגע לליבי היה טפט של מסגרת חלון פתוח, מודבק על קיר שטוח לגמרי, מבעדו אפשר לראות מרחבים ירוקים ו"חיים". הטפטים של הנופים הטבעיים נראו כאילו הם מייצגים חופש במקום של חוסר נוחות. חוסר ההלימה הובילה אותי לחשוב על נופים כעל תפאורה ריקה מתוכן.
בעבודותי אני בוחנת את הפערים בין דימויים דיגיטליים לעומת מרחבים חומריים, מציאותיים, תוך התמקדות בנוף דמיוני שנראה כמו טפט תלת-ממדי המושאל מעולמות המחשב. אני מתייחסת לנוף לא קיים והשפעתו על המבט שלנו, כמרחב דמיוני המאתגר את התפיסה של נוף כמציאות.
הפרקטיקה שלי מתמקדת בפיסול בבדים רכים, חלקם מנופחים או מלאים באקרילן. העבודה היא מערכת מתנפחת המדמה ארבעה סלעים המחוברים בצינורות שקופים נחים על חלקיי מדשאות. המודל לסלעים נוצר בתוכנת תלת-מימד והיה בעל מראה דיגיטלי, חד ומפוקסל. את המודל הדפסתי בתלת-ממד, חתכתי את החלקים לפריסה שטוחה וסרקתי למחשב. הפריסה עוצבה בקובץ פוטושופ לפי הגדלים הרצויים והודפסה בהדפסת סובלימציה על בדי ניילון. הפסל מונשם באמצעות מפוח. אוויר נכנס, ממלא אותו ומקנה לו צורה, ואז יוצא ממנו ומרוקן אותו מצורתו. תחלופת אוויר מהמפוח בעזרת הטיימר נותנים לפסל מראה עגול ואמורפי. אפקט התפשטות והתכווצות מספק תחושת נשימה. עבודותיי עוסקות בתוכנות, מחשב, תלת מימד והאינטרנט כמרחב דיגיטלי חברתי. אני שואבת השראה מהרשתות החברתיות, מקבוצות memes של הומור ישראלי שחור, שהן לעיתים אקטואליות ומשמשות כמעין מקור חדשות מעוות. מסקרנת אותי האסתטיקה של מסרים מילוליים מהולים בהומור. לצד כל זה מתקיימת הפואטיקה שמחשב מופעל משפה בינארית וההבנה שאלמנט התלת מימדיות הדיגיטלי הוא מדומה לחלוטין ומאחורי כל דימויי תלת מימד עומד קוד. 

קצוות של קצב (2023)
תערוכת יחיד שנה ג', אקדמיית בצלאל, ירושלים

בתערוכה קצוות של קצב עוסקת בהשאלת דימויים מהאינטרנט, מהמרחב הוירטואלי והשתאות איתם במרחב הפיזי. אני מחזירה את הדימויים תוך כדי התהליך עבודה למרחב הוירטואלי וממציאה אותם מחדש. 
בתערוכה התעסקתי במערכת יחסים בין הפיזי המוחשי לוירטואלי - זה שאי אפשר לגעת בו. התערוכה מורכבת מגוף עבודות שהעיסוק בהן לקוח מאותם מקומות. את הפסל צוקי יצרתי תוך כדי מחשבה על הדמות של מארק צוקרברג ופריסות של גוף UV maps שאיתם עובדים בתוכנות תלת מימד, ועל הדמות של מארק צוקרברג כעל גיבור המדיות, על "גבריות נוזלית". עבודה נוספת Kawaii tan, אלו הדפסים על יריעות עור של פרה ששיזפתי במכונת שיזוף מסוג UV light הדימוי הוא מסכת סיליקון של דמות אנימה גינרית שהזמנתי מהאינטרנט, הדמות הזו מסמלת ייצוג של אישה אך המראה שלה רחוק מלהראות אנושי, המרחק מהאנושי נובע מבחירה מודעת והרצון להעמיק בפנטזיה של מציאות שלרוב גם עונה על פטישים מיניים. 
הפסל המתנפח, The monument you asked for, מייצג את העדר תחושת המרחב והקרקע ועוסק בvoid של המרחב הוירטואלי ועל הקריסה שיש בתוך העולם הזה, חוסר היכולת לאחוז ברגע אחד ובקצב הדינאמי המשתנה במהירות. אני מוציאה את הcheckered background למרחב הפיזי אני רוצה לדבר על החוסר יציבות ועל התחושה של הגלישה באינטרנט שדומה לתחושה הפיזית של להזרק על מתנפח. התערוכה מתעכבת על המפגש הראשון עם הWeb ועל העומק הבלתי מובן שקיים בו. בתערוכה אני בוחרת להשתמש באוויר כמושג מפתח, האוויר - הוא כמו התפיסה של רעיונות ומושגים, ללא קיום פיזי במרחב, המפגש של ריחוף אל מול משקל ולאפשר היתכנות של שניהם יחד. 


 

ספה יכולה לצום (2024)
תערוכה קבוצתית, גלריה ברבור, ירושלים

המונוטוניות של סבתא וסבא (2022)
תערוכה קבוצתית בגלריה ביתא, ירושלים

המכונה (2022)
תערוכת יחיד שנה ב', אקדמיית בצלאל, ירושלים

bottom of page